גזר דין בתיק ת"פ 4456-06-11

מלכתחילה הוגש נגד הנאשם כתב אישום הכולל בחובו ארבעה אישומים. במקביל להגשת כתב האישום הגישה התביעה בקשה למעצר עד תום הליכים. הואיל וכתב האישום תוקן במהלך הדיונים בתיק זה, הרי מצאתי לפרט העובדות שבכתב האישום המתוקן.

כאמור ארבעה אישומים לכתב האישום. יצוין כי במבוא לכתב האישום צוין כי בין הנאשם למתלוננת התנהלה מערכת יחסים זוגית שנמשכה כחמש שנים והגיעה לקיצה כשנה עובר ליום 31.5.11.

באישום הראשון נאמר כי בתאריך 31.5.11 סמוך לשעה שמונה וחצי בערב, הגיע הנאשם לבית המתלוננת בעיר ראשון לציון דפק על דלת ביתה במשך כ-10 דקות, תוך שאומר לה "תפתחי אני רוצה לדבר איתך", בהמשך לכך ירד הנאשם לכניסת הבית וקרא למתלוננת. בתגובה בקשה המתלוננת מן הנאשם שיעזוב את המקום. בכתב האישום נאמר שבתגובה לכך גידף הנאשם את המתלוננת תוך שהוא אומר לה בין היתר "אני אראה לך מה זה".

כתב האישום המתוקן לוקה בחוסר בהירות שכן בהמשך נאמר כי "באותן נסיבות הודיע השוטר לנאשם על מעצרו". נראה כי מחמת חופזה וחוסר שימת לב לנוסח כתב האישום לא צוין מי הוא אותו שוטר. נראה כי מדובר בשוטר שמילא תפקידו בקשר לאמור לעיל. בכתב האישום נאמר כי הנאשם איים על השוטר ואמר לו בין היתר: "איפה אתה גר? אני כבר אטפל בך בחוץ" עוד איים הנאשם ואמר לשוטר כי יש לו דוד סגן ניצב והוא ידאג שהשוטר לא יהיה במשטרה. כמו כן אמר הנאשם לשוטר כי הוא יתלונן במח''ש ויוציא ממנו 50,000 ש''ח.

באישום השני נאמר כי כחודש וחצי לפני 31.5.11 עת פתחה המתלוננת דלת ביתה הבחינה בנאשם עומד מולה. בתגובה נסוגה המתלוננת לאחור. בנסיבות אלה נכנס הנאשם לביתה, סגר הדלת אחריו ואמר לה "יא שרמוטה". המתלוננת אמרה לנאשם כי אין טעם שיחפש אותה וכי היא אינה מעוניינת בקשר עימו. באותן נסיבות סטר הנאשם בחוזקה בפניה של המתלוננת 3 פעמים. אחר כך דחף הנאשם את המתלוננת באמצעות ידיו בחזה.

על פי האישום השלישי, יומיים לפני האירועים מתוארים באישום השני, עת שהתה המתלוננת בביתה של חברתה בעיר ראשון לציון, התקשר הנאשם אל מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת ואמר לה כי הוא "יראה מה זה". עוד אמר הנאשם כי במידה ויתפוס את המתלוננת הוא יזיין אותה.

באישום הרביעי נאמר כי כתשעה חודשים לפני 31.5.11 עת ירדה המתלוננת מבית אחותה בעיר ראשון לציון הבחינה כי הנאשם ממתין לה. באותן נסיבות אמר לה הנאשם "תראי איך את נראית כמו חולה". הנאשם שאל לאן פני המתלוננת מועדות. המתלוננת השיבה כי אין זה מעניינו ובתגובה סטר הנאשם פעמיים בפניה של המתלוננת. אחר כך חטף הנאשם את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת שהיה בידה.

בדיון שהתקיים לפני ביום 4.8.11 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן כפי המפורט לעיל ויורשע. הצדדים הצהירו כי אין הסכמה לעניין העונש. התביעה הסכימה כי הנאשם ישולב בקהילה טיפולית על מנת לבחון שיקומו מהתמכרות לסמים בטרם טיעונים לעונש.

אכן, בעקבות כך, בליווי ופיקוח שירות המבחן שולב הנאשם בקהילה טיפולית לגמילת מכורים מסמים. אלא שהנאשם כשל. הנאשם עזב את הקהילה על דעת עצמו ומשכך הוגשה בקשה לעיון חוזר ולמעצרו עד תום הליכים. בהחלטתי מיום 14.2.12 הוריתי על מעצר הנאשם עד תום הליכים.

בדיון שהתקיים לפני במועד הנ''ל ולאחר החלטתי הודיעה באת כוח הנאשם כי הנאשם מבקש להודות בעבירות נוספות. הנאשם הודה בשתי עבירות נוספות, אחת של החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי מתאריך 26.9.10 והשנייה הפרת הוראה חוקית - עבירה שבאה בעקבות כשלון הנאשם בהליך הגמילה, כאמור לעיל, עת עזב הקהילה הטיפולית על דעת עצמו ביום 29.1.12.

באותו דיון טענו הצדדים לעונש.

התביעה עתרה להחמיר עם הנאשם. עתירה זו נסמכת בעיקר על הרשעותיו הקודמות הרבות של הנאשם, ועל חומרת עבירות האלימות כלפי המתלוננת. התביעה רואה בכישלון הנאשם בהליך הטיפולי שיקומי כשיקול לחומרה ולהחמרה בדין. לפי תפיסת התביעה, השילוב של אלימות כלפי בת זוג, עם ההתמכרות לסמים טומנת בחובה מסוכנת שהמענה העונשי שלה חייב שיהיה החמרה בדין.

באת כוח הנאשם, הפנתה בראש וראשונה למעשי הנאשם. לפי תפיסה זו אין מדובר במעשים ברף חומרה גבוה. מדובר במעשים הבאים מאדם מכור לסמים, ומשכך אין לייחס לדבריו ואף למעשיו חומרה יתירה. לפי תזה זו, ככל שמדובר באלכוהוליסט או נרקומן המאיים על אחר, הרי אין לכך כוונה כי יממש איומו ויש להתייחס למעשיו בביטול. באת כוח הנאשם הפנתה טרוניה לשירות המבחן על כי לא עשה מאמץ לברר אם הנאשם חדל להשתמש בסמים ולא בחן לאמת טענתו זו של הנאשם על מנת לשלבו בקהילה פתוחה במקום קהילה סגורה שהתנאים בה קשים מנשוא לנאשם.

אין אני מקבל טענות באת כוח הנאשם. ראשית לכל, אני סבור שאיומים ומעשי אלימות הבאים מאדם מכור לסמים או לאלכוהול דווקא משום כך, הם המסוכנים באשר יש בהם כדי להטיל אימה על אדם. אין צורך להכביר מילים באשר לרושם ולאפקט של איומים מצד נרקומן כלפי אחר. הרי מדובר באדם ששליטתו בדחפיו בכעסיו ובהתנהגותו רופפת ביותר. דווקא אדם זה מטיל אימתו על הסובב אותו.

מעשי האלימות של הנאשם כלפי מי שהייתה בעבר בת זוגו תוך התעלמות מרצונה לנתק קשר עמו, הם מעשים חמורים שלא זו בלבד שעלינו להביע סלידה מהם, עלינו כמערכת המשפטית להעביר המסר הברור, הנחרץ והחד משמעי. רצונה של האישה הוא כבודה והוא למעשה חייה. אין בן זוג כופה רצונו וגחמותיו על בן זוגו אך משום שבעבר היו ביחסים זוגיים.

נקל לשער המצוקה הקשה בה שרויה הייתה המתלוננת, עת אדם שאינה חפצה בקרבתו, נטפל אליה מאיים עליה תוקף אותה, ומתייחס אליה כאל חפץ בבעלותו. התנהגותו של הנאשם כלפי המתלוננת התנהגות בעלים היא. ולא כך יהיה במקומותינו. משבקשה המתלוננת להתנתק מהנאשם יש לכבד רצונה ולא לכפות עצמו עליה באלימות. אדם אינו חפץ. האישה, בת הזוג, חופשיה להחליט מי אשר יהיה בן זוגה. ומשום כך, מעשיו של הנאשם הכופה עצמו על המתלוננת בכוח הזרוע באלימות פיסית באיומים קשים בהטרדה מתמדת תוך הטלת אימה עליה, מעשים חמורים שאין להקל ראש בהם.

איני רואה מעשי הנאשם ברף חומרה נמוך. אין לפרוס המעשים כפרוסות סלאמי בבחינת כל מעשה בנפרד: פה איום קל, שם מכה וסטירה ושם עוד איום. יש לראות  מכלול התנכלות הנאשם למתלוננת, והמכלול חמור הוא ביותר.

יש להוסיף לנסיבות חמורות אלה, האמור בתסקיר שירות המבחן שהוגש בתיק לעניין העונש. מטבע הדברים ומטעמים ברורים לא אפרט האמור בתסקיר אלא אומר כי אין התסקיר עומד לצידו של הנאשם. בסופו של דבר שירות המבחן לא בא בהמלצה.

ועוד יש לשקול לחומרה עברו הפלילי של הנאשם. על פי גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם עולה כי בעברו עבירות רבות של פגיעה ברכוש, סמים ואלימות. הנאשם ריצה מאסרים בפועל בעברו, ונראה כי התגובות העונשיות של המערכת המשפטית לא עשו את המקווה מהן, דהיינו הרתעת הנאשם מפני חזרה על מעשיו הפליליים.